האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה על-פי המקורות הרשמיים למעלה מ – 280,000 נפשות. לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2019  נמנו 279,100 תושבים.

לפי רשות ההגירה והאוכלוסין, נמנו ביוני 23 , 301,308 תושבים. מאפיין בולט ומשמעותי ובעל השלכות רבות על חיי האוכלוסייה היא היותה צעירה ביותר, כ 51% מתוך כלל האוכלוסייה הם בני הגילאים 0-18. זהו אחוז  האוכלוסייה הצעירה הגבוה ביותר מבין פלחי האוכלוסייה השונים במדינת ישראל.

החברה הבדואית חיה בלב הנגב של מדינת ישראל אך מתפתחת בקווים ובערוצים מקבילים לחברה היהודית. סוגיית ההתיישבות של החברה הבדואית עולה ויורדת מסדר היום הציבורי מזה כארבעים שנה, בהתאם למדיניות רשויות המדינה השונות, נכון לשנת 2021 כשני שליש מבני החברה מתגוררים בישובים מוכרים: העיר רהט, שש מועצות מקומיות (תל שבע, לקייה, חורה, כסייפה, ערערה ושגב שלום) ושתי מועצות אזוריות (נווה מדבר ואל-קאסום) ושליש מבני החברה מתגוררים בישובים בלתי מוכרים. תשתיות פיזיות ושירותי הציבור מצויים בפיגור, אחוז התעסוקה הינו הנמוך ביותר במדינה, ובהתאמה, מערכת החינוך בקרב האוכלוסייה איננה מצליחה לקדם באופן מספק את צעירי החברה הבדואית בנגב. 

בכל שכבות הגיל ובכל המדדים,  ההישגים של תלמידי החברה הבדואית שונים באופן מהותי מעמיתיהם היהודים ואף מתלמידים בחברה הערבית בשאר חלקי ישראל. אחוזי הנשירה ממערכת החינוך גבוהים (23.5%, לעומת 10% בחברה הערבית ו-7.4% בחברה הכללית); אחוזי הזכאות לבגרות נמוכים (33.4% לעומת 50% בחברה הערבית ו-68.5% בחברה הכללית), בהתאם אחוזי האקדמאים נמוכים (2.5% מקרב בני הגיל 29-25 בכל שנה, בהשוואה ל 4.3% בחברה הערבית ו10% בחברה הכללית)*.

*נתונים מתוך מרכז הנגב שע"י אוניברסיטת בן גוריון.